אלמה רוזה הייתה נערת הזוהר של וינה – בת למשפחת אצולה תרבותית, כנרת וירטואוזית ומנצחת מצליחה, שזכתה לפרסום בינלאומי עוד בטרם מלאו לה שלושים. עולמה קרס עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. היא נשלחה לאושוויץ, ושם מצאה את עצמה בבלוק הניסויים של ד"ר מנגלה.

כאשר נודע למפקדים על כישרונה המוזיקלי, מונתה למנצחת תזמורת הנשים – היחידה מסוגה במחנות המוות. אלמה ניצלה את מעמדה כדי להציל נשים יהודיות רבות, שגויסו כחברות בתזמורת. במסירות, משמעת בלתי מתפשרת וכישרון יוצא דופן, היא הפכה קבוצה חובבנית להרכב מוזיקלי מהשורה הראשונה.

בפני הנגניות, ברגעי חרדה, נהגה לומר: "אם לא ננגן היטב – נלך לגאזים". המוזיקה הפכה לכלי הישרדות – תפילה ליופי ולחיים – בעולם שבו היופי כמעט ונכחד.