ההרצאה הבוקר נקבעה מזמן, הייתי משוכנעת שלאור המצב (אסון רודף אסון…) ובכלל, סוף יולי (למי יש כוח בחום הזה?!) אולי יגיעו מתי מעט. להפתעתי האולם היה מלא מקיר לקיר. שמחתי להעניק שעה של אסקפיזם ולראות ניצוץ שנדלק בעיניים וחיוך רחב על השפתיים…
מי יתן ויבואו ימים טובים יותר!
כתיבת תגובה