הבוקר בדרכי להרצאה בקיבוץ נען ראיתי ילדים ובני נוער נהנים מפעילות חברתית חווייתית שהתרחשה בחלקת הדשא היפה שליד חדר האוכל.

– 'ילדי נען מארחים ילדים מכיסופים, בארי וישובים נוספים מהעוטף' סיפרה חברה.

– 'מפגשים חשובים שמחזקים את הלכידות החברתית ומחזירים חלק משמחת החיים והחיוניות לילדים, שעברו חוויות לא פשוטות'. הוסיפה.

באולם התרבות סיפרתי על משוררת מוכשרת ואהובה, רחל שפירא, ששיריה הפכו לפס הקול של חיינו ונותרו רלוונטים ואקטואלים גם היום. דברים שיצאו מן הלב ונכנסו אל הלב. סיימנו בשיר נפלא – 'עוד יהיה לי', הפותח במילים:

"יום אחד אולי אפרוש כנפיים

יום אחד תראה שלא אפחד

יום אחד אפרוש כנפיים

וזה יהיה כל כך נחמד"

לאחר אירועי ה-7.10.23 כאשר עדיין מוחזקים בשבי בעזה 101 חטופים הוסיפה רחל שפירא בית ובו תקוה לשובם הביתה בשלום:

"ואולי מחר או מָחרתיים

יום אחד ננשום בהקלה

יום אחד נראה אותם בבית

ואז תהיה שמחה גדולה!"

לו יהי!

עוד מעט מתחילים…