בוקר מרגש עם חברי המכללה העממית של עיריית אשקלון. חשבתי לתומי שאהיה לבדי, או עם קומץ אנשים אמיצים עקב מטחי הירי מעזה לישובי הדרום. להפתעתי, כבר כשהגעתי היו אנשים באולם וכל העת המשיכו להגיע, לברך לשלום, להתחבק ולחזק.
בתחילה הפנים היו רציניות ושפת הגוף מכווצת. אט אט עלה חיוך על הפנים, רבים הזדקפו והחלו לשיר… שמחתי לבקר עמם בתחנות חשובות בחייו של יורם טהרלב וכיצד באו לידי ביטוי ביצירתו הענפה והמגוונת.
באתי לחזק ויצאתי מחוזקת.
כתיבת תגובה