לרגל חג השבועות התכנסנו בחוג בית מקסים בהרצליה. החבר'ה הגיעו לבושים לבן ואת ראשי הנשים עיטרו לתפארת זרי ביכורים. פתחנו כמובן בשירי החג, אך האירוע התמקד בציון יובל שנים למותו של אחד היוצרים החשובים בתרבות הישראלית, אברהם שלונסקי.

את אברהם שלונסקי אנו מכירים בעיקר כסופר, כמשורר, כמחזאי, כמתרגם וכעורך ספרותי. הפעם הִפְנֵתִי את הזרקור לשלונסקי כמחדש השפה העברית ואיך פניני הלשון שטבע נטמעו בשפת היום יום שלנו.

שלונסקי לא חשש למתוח ביקורת, אך עשה זאת בהומור ובשנינות שהיטיבו לתאר את ההוויה הישראלית, כך לדוגמא:

יֵשׁ עוֹמְדִים עַל דַּעְתָּם

יֵשׁ יוֹצְאִים מִמֶּנָּה.

יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁאֶצְלָם

הִיא בִּכְלָל אֵינֶנָּה.

או:

יֵשׁ חִסּוּר וְיֵשׁ חִבּוּר,

יֵשׁ חִלּוּק וְכֵפֶל.

מִדִּבּוּר לֹא בָּא עִבּוּר

וַאֲפִלּוּ נֵפֶל.

חג שבועות שמח!