שתי נשים עמדו לצד מחייה השפה העברית, אליעזר בן־יהודה – אחיותיו ליוזמה ולחזון, דבורה וחמדה לבית יונאס. הן יכלו לבחור בחיים נוחים ומוגנים בגולה, אך העדיפו לצעוד בעקבותיו לארץ רחוקה, נידחת וקשת־יום, מתוך שליחות עזה ואמונה בחזון תחיית השפה העברית.
מה הניע אותן לוותר על כל מה שהכירו? כיצד תרמו בפועל למפעל הלשוני ששינה את פני האומה? ומהם קווי הדמיון והשוני בין שתי האחיות – בדמותן, בפועלן ובאופן שבו נצרבו בזיכרון הלאומי?
סיפורה של דבורה וסיפורה של חמדה מצטרפים לפסיפס האנושי של תחיית העברית – ומזכירים כי מאחורי כל מהפכה עומדים לא רק מנהיגיה הבולטים, אלא גם דמויות נוספות, לעיתים נסתרות, שבזכותן הפכה החזון למציאות.